מוסף התרבות: הרע, הרע במיעוטו והוויטצ'ר

25.12.19


אז צפיתי ב-The Witcher.

אמרו שמדובר ביורשת של נטפליקס ל"משחקי הכס", ובתור מעריצה נלהבת של הסדרה (החוק הראשון של משחקי הכס: לא מדברים על עונה 8) החלטתי, חרף הציפיות הנמוכות, להקדיש שמונה שעות מחיי לבירור הסוגיה. 

האם זה משחקי הכס? לא. יש נקודות דמיון, אין ספק - מהרגע הראשון ניתן למצוא לא מעט סממנים מוכרים ממשחקי הכס, בוודאי בתחילת דרכה: דמות ראשית עם שיער לבן, אלימות גרפית, מין, שפע מבטאים שלא יבייש את עצרת האו"ם, קרבות מושקעים ובעיקר בני אדם שמראים פעם אחר פעם שהם גרועים יותר מכל מפלצת שניתן להעלות על הדעת. עם זאת, בולטים בהיעדרם משחקי הכוח הפוליטיים המרתקים שהפכו את משחקי הכס לסדרה כל כך אהובה ונצפית גם בקרב אנשים שאינם חובבי פנטזיה. למעשה, אם במשחקי הכס עוד ניתן היה להדחיק את נושא הפנטזיה כל עוד העלמתן עין מהדרקונים, המצב שונה מאוד ב-The Witcher, שמעלה על נס את אלמנט הפנטזיה ואין פרק שלא תיתקלו בו במפלצות מיתיות, מאגיה ושיקויים - מה שככל הנראה יוביל באופן טבעי לכך שפחות אנשים יתחברו אליה.

חשוב לי להדגיש שלא קראתי את הספרים שעליהם מבוססת הסדרה, וגם לא שיחקתי במשחקים המפורסמים שמבוססים עליהם - אבל היי, גם את משחקי הכס ראיתי בטרם התחלתי לקרוא את הספרים. לפחות בנקודה הזו אני לא רואה טעם להשוות בין הסדרות, פשוט בגלל שהכתיבה ועיצוב הדמויות של משחקי הכס מרגישים לי הרבה יותר מעמיקים (זה לא אומר בהכרח ש-The Witcher עושה את זה גרוע, פשוט במשחקי הכס יש דמויות ממש מעולות).

אז בואו נשים את זה על השולחן כבר על ההתחלה ונגיד שהיורשת של משחקי הכס היא כנראה לא תהיה - לא מבחינת היקף הצופים ולא מבחינת האיכות. אז מה בעצם The Witcher יכולה להיות? הסדרה שתמלא לאנשים כמוני את החלל שנשאר להם בלב אחרי קיצה של משחקי הכס. כאמור, יש בה סצינות קרב אפיות, הומור לא רע בכלל, נופים מזרח אירופיים חביבים וכמה דמויות נשיות חזקות שעושות לגברים בית ספר. אם התגעגעתן לג'ון סנואו, אל חשש - גם ל-The Witcher יש גיבור חטוב שמתקשר בעיקר בנהמות ופנים זעופות (אציין שלפני כן מעולם לא נמניתי על חובבות הנרי קאביל, but damn). עם זאת, יצוין שלגארלט (ג'ון סנואו החדש, נו) יש חוש הומור, שזה כבר יותר ממה שאפשר לומר על הממזר מהצפון. 


**ספוילר פוטנציאלי (לא במובן הקלאסי, ועדיין) בפסקה הבאה, לתשומת לבכן**

החלק המעניין ביותר בסדרה, בעיניי - וגם זה שיגרום לרוב האנשים להתייאש ממנה, ככל הנראה - הוא הבחירה הלא שגרתית לבנות אותה בצורה לא לינארית. עברו מספר פרקים עד שהבנתי (בעיקר בזכות תשומת לב לפרטים ולדמויות) שהפרקים לא נעים בסדר כרונולוגי, ושלעיתים באותו פרק ממש יש קווי עלילה שונים שלא מתרחשים במקביל. אני יודעת, זה נשמע דפוק, אבל ברגע שקולטים את זה ומתחילים לקבל הבנה של "באיזה שלב אנחנו", זה מוסיף המון לסדרה ובעיקר פותר הרבה שאלות שצצות על הפרק הראשון (שהרגיש לי כאילו הוא מתחיל באמצע העלילה, תוך זריקת מיליון שמות של אנשים, מקומות ואירועים מבלי לספק לצופה המבולבל קמצוץ אקספוזיציה). נכון, זה הופך את חווית הצפייה לפחות קלה לעיכול, אבל בכנות? יש משהו מאוד מענג בחווית צפייה שמצריכה ממני להפעיל את הראש ולעשות 1+1. אגב, אני ממליצה לצפות בסדרה באופן אקטיבי - דהיינו, לא להפעיל אותה ברקע תוך כדי שמקפלים כביסה או מבשלים - כי לפעמים חצי משפט או מחווה מאחת הדמויות יכולים לשפוך הרבה אור על ההתרחשויות. 

האם זה נשמע תובעני? כן. האם זה שווה את זה? לדעתי כן. חילקתי את הצפייה בסדרה ליומיים (ארבעה פרקים כל ערב, כי לכתוב סמינריון זה לחלשים) וכשסיימתי אותה רק רציתי עוד. אודה שהחלק הראשון, שבו עדיין לא נפל לי האסימון לגבי האופן שבו הסדרה עובדת, פחות הלהיב אותי - כן נהניתי מחלקים מסוימים, אבל לא נשאבתי פנימה just yet. ברגע שהתחלתי את החצי השני של העונה זה השתנה ופתאום מצאתי את עצמי שקועה בעלילה ובדמויות, וברגע שהפרק האחרון נגמר כבר התחלתי לגגל את העונה הבאה (שתגיע רק עוד איזה שנה, אוף). 

אגב, אם לא קניתן את מה שאמרתי לגבי מילוי החלל בליבם של אוהדי GoT, אספר שעמודי המעריצים כבר התחילו לעבוד על ממים בנושא שמראים כיצד פליטי משחקי הכס מוצאים מחסה בסדרה החדשה. תחשבו על זה בתור מדבקת ניקוטין לנגמלים מעישון, אוקיי? זה אולי לא מספק באותה מידה, אבל בהחלט עוזר להתמודד עם תסמיני הגמילה.


*אנקדוטה/תהייה לסיום: בסדרה מופיעה דמות בשם יניפר שדומה לקמילה קביו בצורה מחשידה. מחלטרת מהצד?

+

The Witcher | סדרת מקור של נטפליקס | עונה אחת בת 8 פרקים של שעה

הוסף רשומת תגובה

Latest Instagrams

© The A List. Design by FCD.