מוסף התרבות: זה הולך לכאוב

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, אבל הז'אנר האהוב עליי חמקמק מאין כמוהו. זה נכון שהעולם מלא בספרים מותחים, מרגשים, מפחידים או מעניינים - אבל האתגר האמיתי, עבורי לפחות, הוא במציאת ספרים כיפיים.

מה זה ספרים כיפיים? לעיתים קרובות מדובר בספרים מצחיקים - דהיינו, ספרים שההומור שזור בכתיבתם בצורה כה חיננית כך שגם אם העלילה מסתבכת, התחושה אינה של עייפות או כבדות אלא הנאה מתמשכת (תחשבו על הדרמה הקומית האהובה עליכם, לצורך העניין). כמו כן, לעיתים קרובות ספרים כיפיים יעסקו גם בנושאים כיפיים ברמה האובייקטיבית, או כאלה שנתפסים כמבדרים בתרבות הפופולרית (למשל, ספרים שעלילתם מתרחשת בקולג', בעולם האופנה, הפרסום או התקשורת, בית חולים או משרד עורכי דין).

הספר "זה הולך לכאוב" של אדם קיי קולע בול, בעיניי, להגדרה של ספר כיפי - הוא מצחיק עד כדי כך שתרצו שוב ושוב להקריא קטעים ממנו בקול לסובבים, כדי שתוכלו לצחוק ביחד מההומור החד והסרקסטי של קיי; הוא מעניין, במיוחד אם אתן ג'אנקיות של רפואה (גם האוס/האנטומיה של גריי תופס לצורך העניין); ויותר מהכל, הוא אינטלגנטי להחריד. הרבה פעמים ספרים שמתיימרים להיות כיפיים חוצים את הקו לכיוון השטותי-אווילי, כזה שאולי מצליח להעלות חיוך מדי פעם אבל לא מספק את חוויית "הספר הכיפי" המושלמת. זה קצת כמו לאכול ג'אנק סוג ב' - עושה את העבודה מבחינת שחיתות, אבל יותר מדי שמנוני ולא מספיק טעים כדי להצדיק את זה. בתחום הזה קיי בהחלט לא מאכזב - הוא חריף ביותר, מה שלא מפתיע נוכח העובדה שסיים בהצלחה בית ספר לרפואה. אגב, העובדה שמדובר ביהודי גיי ממוצא פולני שמתמחה בגניקולוגיה ומיילדות מרגישה כמו בחירת ליהוק גאונית מהסוג שרק המציאות יכולה לזמן.

"זה הולך לכאוב", או בשמו המלא "יומניו הסודיים של רופא מתמחה", הוא אסופה של קטעים שקיי כתב במהלך השנים שבהן עבד כרופא בשירותי הבריאות הציבורי בבריטניה (ה-NHS הידוע לשמצה). הקטעים מחולקים בהתאם לתקופות השונות בקריירה שלו, החל מסטאז'ר פשוט ועד לסגל המקצועי הבכיר, ואם אתן מתקשות לקרוא הרבה ברצף, זה ספר שמאוד קל להרים ולהוריד בהתאם לכמות הזמן והסבלנות שיש לכן. הספר מתמקד בחוויות השונות (והמחרידות ברובן) שקיי עבר כרופא, המטופלים ההזויים (והנחמדים) שעברו תחת ידיו, הקולגות שלו וכמובן הריקושטים שחייו האישיים ספגו כתוצאה מהמשרה התובענית. כיף מאוד לקרוא על זה, אבל מדי פעם אי אפשר שלא להתפכח, לקלוט שמדובר באדם אמיתי שנאלץ להתמודד עם הרבה יותר מדי שיט בחסות הבירוקרטיה והטמטום האנושי ולהתעצבן על אוזלת היד של המנהל (דבר שלא זר גם לנו כישראליות). אודה שהרמתי גבה כשקראתי בגב הכריכה שקיי עזב את מקצוע הרפואה וכיום הוא קומיקאי, אבל עד סוף הספר כבר יכולתי להבין אותו לגמרי...

אני מסיים להחתים זוג על טופס הסכמה לניתוח קיסרי. "יש שאלות?" אני פונה אל הקהל.
"כן," אומר הילד שלהם, בן שש. "נראה לך שישו היה שחור?"

שלא תגידו שלא דואגים לכן להמלצות לשבוע הספר ;)

אגב, מדובר במתנה נהדרת לסטודנטים לרפואה/רופאים עם חוש הומור שלא יחוו משבר אקזיסטנציאלי בעקבות הקריאה.

+

"זה הולך לכאוב" - אדם קיי | תרגום: תומר בן אהרון | 247 עמודים