מוסף התרבות: גברים משוגעים

טיימינג זה בדרך כלל לא הקטע שלי. את משחקי הכס (אחת מהאובססיות הסדרות האהובות עליי בשנים האחרונות) ראיתי באיחור של ארבע שנים, רק בפתח עונתה החמישית - ואפילו את "חברים" לא ראיתי במלואה עד לשנה שעברה (איכשהו תמיד נתקעתי בעונה השביעית). אבל היי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא - לא?

"מד מן" (Mad Men) או "הגברים של שדרות מדיסון", כפי שכונתה בפי חלק, עלתה לשידור בשנת 2007. באותה שנה הייתי בת 12, כך שזה רק הגיוני שלא צפיתי בסדרה שעוסקת בעולם הפרסום של שנות ה-60, ומכילה 83% אלכוהול, נשים וסיגריות (בסדר זה). למרבה המזל, נטפליקס נכנס לחיי בשנה האחרונה - והביא עמו גישה קלה ונוחה לסדרות וסרטים שתמיד רציתי להשלים אבל לא הזדמן לי. 

אני זוכרת את היום שבו החלטתי להתחיל לראות מד מן - כבחורה שחיה את חייה מקומדיה רומנטית אחת לאחרת, זה לא תמיד פשוט להקדיש את זמני לתכנים "כבדים" יותר, שאשכרה דורשים ריכוז והשקעה נפשית. אם אהיה כנה לגמרי, זו גם הסיבה שהייתי צריכה כמה פרקים כדי להיסחף בשגעת - כבר מההתחלה חיבבתי מאוד את התלבושות, האווירה והרעיון שמאחורי הסדרה, אבל פשוט לא הצלחתי להתמסר לקונספט. כיאה לסדרה שמתרחשת בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היא רוויה בדינמיקה ביזארית בין המינים (וכן, אני מודעת לכך שזה נראה לי ביזארי רק בגלל ששפר מזלי להיוולד בשנות ה-90 הקסומות) ואנשים ששותים את עצמם לשוכרה באמצע יום עבודה. הצביטות בישבן, העישון במקומות סגורים וכמויות הג'ל בשיער הקשו עליי להתחבר לעלילה ולדמויות באופן מידי. אבל (וזה אבל גדול!) אין שמחה ממני על כך שלא ויתרתי, כי מד מן התגלתה כהפתעת השנה מבחינתי. בחודשים האחרונים גמעתי את הסדרה בשקיקה שדמתה רק לאופן שבו התמכרתי למשחקי הכס (שגם אותה, אם כבר פתחנו את הנושא, לא אהבתי בהתחלה - מה שמראה שאסור להתייאש אחרי שניים-שלושה פרקים!).

מוסר ההשכל: לפעמים תופעות טלוויזיוניות הן באמת תופעות טלוויזיוניות, ושוות את כל השבחים שהרעיפו עליהן.

אז מד מן. הסדרה עוקבת אחרי עלילותיה של חברת פרסום ניו יורקרית בשנות ה-60, עם כל הבלאגן והפוליטיקות שמביאים איתם קמפיינים לסיגריות או גרביונים. הדמות הראשית היא דון דרייפר, מנהל הקרייטיב של החברה, שאיכשהו מצליח להיות בו זמנית הדוש הגדול ביותר בעולם וגם מישהו שממש ממש תחזיקו ממנו, בגילומו הגאוני של ג'ון האם (האיש שעיניו מסוגלות לומר כל כך הרבה אפילו מבעד לעשן הסיגריות). יש לו את המשפחה האמריקנית המושלמת, וברוח התקופה - גם יותר מדי רומנים. רוב חייו נעים סביב העבודה, ובהתאם - סביב האנשים והנשים במשרד. חלקים גדולים בעלילה כרוכים בקמפיינים שונים שהחברה מטפלת בהם (ובתור בחורה שמתה על התחום, זה מרתק!), שדרכם משתקפת שרשרת המזון במשרד ומארג היחסים העדין בין הנפשות הפועלות. 

אחת מסגולותיה של מד מן (לצד הסינמטיות המטורפת שגורמת לכל פרק להיראות כמו חגיגה לעיניים) היא עיצוב הדמויות, שכן הן אנושיות באופן מכעיס כמעט - טועות המון, מעצבנות, אימפולסיביות וקוטריות. גם דמויות שממש תאהבו יכעיסו אתכן באופן שבו הן מתנהלות בסיטואציות מסוימות, אבל זה רק יהפוך את ההתפתחות שלהן במהלך הסדרה למספקת ומרגשת יותר (וגם אז, מבלי לחרוג למחוזות הקיטש). באופן טבעי החלק האהוב עליי בסדרה הוא הפיתוח של הדמויות הנשיות, שאיכשהו גם בנוף הבעייתי של שנות ה-60 מצליחות להתבלט כל אחת בדרכה שלה - החל במזכירה הקתולית בעלת המראה העכברוני שמתגלה ככישרון חבוי וכלה במנהלת המשרד היפיפייה שמצליחה לנהל חבורה של גברים ילדותיים מבלי שהאגו השברירי שלהם ישים לב. גם אם במבט ראשון הדמויות עשויות להיראות סטריאוטיפיות (עקרת הבית השטחית, האדמונית הלוהטת שמשתמשת במיניות שלה, איש העסקים הכריזמטי וכן הלאה), מהר מאוד הן מצליחות להפתיע ולחשוף מורכבות מרתקת שכמוה ניתן למצוא בדרך כלל רק בחיים האמיתיים.

אגב, כדי ליהנות בצורה מיוחדת מהסדרה אני ממליצה בחום לקרוא את הבלוג "זמן מד מן" של גדי להב. החל מהעונה החמישית הוא עשה ריקאפ לכל אחד מהפרקים, ומעבר לכך שכיף מאוד לקרוא אותו - הוא חושף המון רבדים חבויים בכל פרק, שבעיניי מעניקים לסדרה ערך מוסף ואפילו מכפילים את ההנאה ממנה. רפרנסים תרבותיים והיסטוריים שצעירונת כמוני לא תמיד תקלוט לבד, ניתוחים מרתקים של קווי העלילה בפרק וכיצד הם מתלכדים בין הדמויות - בעיניי מדובר בבונוס משובח לכל מי שצופה בעונות המאוחרות של הסדרה ורוצה להוציא ממנה כמה שיותר (פלוס, אם אתן מהאנשים שמתבלבלים בין דמויות או שוכחים פרטי רקע - מדובר ביופי של Cheat Sheet שיעזור לכן לעשות סדר במה שקרה או לא קרה בפרק). 

ובקיצור:

+ קפיצה מענגת לסיקסטיז, על כל הכרוך בכך; אל תופתעו אם ארון הבגדים שלכן יושפע מהצפייה.

+ שילוב נהדר בין תסריט כתוב היטב למשחק מעולה, ודמויות שיכנסו לכן עמוק ללב.

+ מומלץ בחום לחובבות המטא, כי הסדרה עשירה ברפרורים עצמיים ובהקבלות מענגות בין דמויות, עונות וסצינות.

7 עונות, זמין לצפייה בנטפליקס.