I ♥ May

טוב, אז מאי נגמר. חודש לא קל. Weather-wise היה סיוט (והקיץ אפילו לא התחיל עדיין!) ודלקת גרון אימתנית תקפה אותי. באופן כללי אפשר לומר שמאי היה קצת ארוך ומעיק מדי, ואני מאוד מקווה שיוני יעלה את הרף. עם זאת, יש בי גם חששות - יוני טומן בחובו לא מעט שינויים עבורי, החל משיבוצים מקצועיים בצבא וכלה בשינוי קידומת... כן כן חברות, השיקסע מנשקת לשלום את גיל הנעורים ומתחילה את שנות העשרים. אבוי.

זאת אומרת, ברור לי שגיל 20 זה עדיין צעיר מאוד, אבל היי - רק עשר שנים יפרידו ביני לבין גיל 30. ואז 40.
המשפחה והחברים שלי חושבים שזה מצחיק, שאני עוברת משבר אמצע החיים בשעה שטכנית, אפילו עוד לא הגעתי לרבע. אולי זה בגלל שגיל 20 הוא גיל כזה תקוע ולא קשור לכלום. סבבה, יש את 19 ויש את 21. למה צריך את 20 באמצע? למה הוא טוב? לכלום. רק לתחושת ריקנות ופחד. מי אני? מה אני עושה עם החיים שלי? ומאיזה גיל צריך להתחיל עם אנטי-אייג'ינג???


ובכן. אעצור כאן את הדרמה בשביל לחזור לסיבה שלשמה התכנסנו: מועדפי מאי.

החודש הסתפרתי, לראשונה מזה חודשים רבים. לשיער שלי יש היסטוריה ארוכה ומשעשעת, אבל אסכם את החלקים הרלוונטיים: תמיד הייתי בחורה של שיער קצר, אבל בכיתה י"ב החלטתי לתרום אותו ולכן נתתי לו לצמוח. כשהגעתי לאורך המיוחל הלכתי לספר ואחרי שהצמה נגזזה ונארזה, הודעתי לו - פיקסי בבקשה. שנים ארוכות חלמתי על תספורת פיקסי שיקית וחמודה, שתתכתב עם סגנון שנות ה-60 האהובות עליי. קיבלתי את מבוקשי ושמחה וטובת לב יצאתי אל העולם. במשך כשנה וחצי שמרתי על האורך הקצרצר. הוא החמיא לי מאוד ואהבתי את תחושת החופש והביטחון שהשרה עליי. עם זאת, רציתי לשוב ולתרום שיער (חוויה מדהימה עליה אני ממליצה לכל אחת). כמה חודשים אחרי הגיוס החלטתי שזהו, עם כל הכאב שבדבר - מעכשיו לא מסתפרים. לקח לשיער הרבה זמן להתארך, ואלוהים יודע שנראיתי מגוחכת עם האורך הלא אחיד (שקצת הזכיר מולט). אבל המטרה מקדשת את האמצעים!

בתחילת מאי השיער סוף סוף עזב את גבולות הפיקסי וכמעט נגע בכתפיי. עם זאת, הוא היה מבולגן ולא סגור על עצמו. החלטתי להסתפר קלות על מנת לשוות לו מראה ייצוגי, ובדרך להוסיף קצת גוונים (לפני הפיקסי הייתי בלונדינית. מבקבוק אומנם, אבל בלונדינית). התספורת יצאה יפה מאוד, אבל אחרי שחפפתי ראש בפעם הראשונה התגלה הקרייסיס: שיער נפוח וחסר צורה. אני רוצה לציין שבעבר היה לי קארה שתמיד ישב נפלא והצריך זירו התעסקות - ולכן התוצאה הנוכחית ציערה אותי מאוד. התבכיינתי על הקטסטרופה בפייסבוק, ומייד נחלצו לעזרתי חברות מהבלוגספירה. העצה המרכזית ששמעתי הייתה לתת לשיער כמה ימים להתרגל. זה היה נשמע לי הזוי, באמת, אבל בפועל התגלה כנכון ביותר. אחרי כמה ימים השיער שלי פשוט חזר לעצמו! שמחה גדולה. יחד עם זאת הומלצו לי גם כמה מוצרי טיפוח ועיצוב, ואדווח לכן אחרי שיגיעו לידיי (ותודה מראש לדואר ישראל).

מוצר השיער שהפתיע אותי היה דווקא מזכרת ישנה מימי הבלונד, שמצאתי אצלי בבית. אני קצת מתביישת לומר לכן בן כמה שמן השיאה של סרינה קיי... רכשתי אותו ממש מזמן אצל הספר שלי, והוא היה מוצר הדגל שלי בתיכון. מדובר בשמן שיאה אפריקני לשיער יבש, שבור ופגום. יש בו קרטין טבעי ושלל דברים טובים שמעניקים לחות וברק לשיער. צריך להשתמש בכמות ממש קטנה ואני אוהבת למרוח אותו בעיקר על קצוות השיער. הוא מעניק רכות מדהימה באופן מיידי וגם השיער היבש והדהוי ביותר מקבל איתו בוסט של חיוניות. ואסור לשכוח את הריח - פשוט מטריף חושים! סופר מומלץ, קיים גם בגרסה לשיער מתולתל/דק/צבוע.

את הג'ל לגבות של אסנס רכשתי במסגרת קנייה מרוכזת שערכתי עבור הבלוג (פוסט בקרוב...) אבל הפגין ביצועים כה מרשימים שגרמו לי "לחשוף" אותו בטרם עת. הוא עולה 12 שקלים ומוצלח יותר מג'ל הגבות של מאק. כן כן, שמעתן נכון. ג'ל ב-12 ש"ח מנצח ג'ל ב-100 ש"ח.

כפי שראיתן בפוסט האחרון, אני ממש לא מפחדת להשקיע במוצרים יקרים ואיכותיים. עם זאת, כשמופיע מוצר שעושה עבודה מעולה במחיר זעום - מגיע לו כל הקרדיט. בכנות, אני לא חושבת שארכוש שוב את הג'ל השקוף של מאק. גם ככה ביצועיו היו בינוניים בעיניי, אבל כשקיים בשוק ג'ל זול שגם מחזיק טוב יותר וגם מרגיש הרבה פחות דביק וסמיך? אסטה לה ויסטה, בייבי.

אני בטוחה ששמתן לב למזג האוויר ה... וול, ייחודי שנחת עלינו החודש. למרות שבקיץ שעבר נהניתי מאוד מה-CC של בורז'ואה, השרב הקיצוני דרש ממני להוציא את התותחים הכבדים בדמות הקולורסטיי של רבלון.

מה לא נאמר כבר על הקולורסטיי? הוא מייקאפ מצוין ואמין מאין כמוהו. מהעמידים ביותר שיצא לי לנסות, עם כיסוי מרשים ולא מתפשר. הטענות העיקריות שהיו לי כלפיו בעבר התמקדו בהיעדר המשאבה והמרקם הסמיך של המייקאפ, שהפכו את השימוש בו למסורבל ומלוכלך עם היתכנות גבוהה לקייק פייס. כנראה שברבלון הקשיבו, כי כיום הוא מגיע עם משאבה מצוינת וגם הפורמולה עברה שדרוג - היא מעט קלילה יותר והרבה יותר נוחה לעבודה.
כמובן שיש את מי שלא מרוצה משינוי הפורמולה, אבל אני מבטיחה לכן שהכיסוי שהוא מעניק עדיין גבוה למדי. הגוון שלי הוא 150 Buff, הבהיר ביותר שנמכר בארץ (תת גוון צהבהב). עם זאת, גם לשלגיות הוורדרדות יש פיתרון בדמות 110 Ivory, אותו ניתן לרכוש אונליין.

אין לי מושג איך המותק הזה עדיין לא הופיע בבלוג... קונסילר ה-Age Rewind של מייבלין הוא אחד המוצלחים שניסיתי, ואני משתמשת בו און אנד אוף כבר חודשים רבים. הוא פשוט קל לתפעול, מה שנקרא - a no brainer product. הוא לא מצטבר בקמטוטים, לא זז לאורך היום (גם בלי קיבוע) ופשוט עושה את עבודתו נאמנה. הספוגית - שבתחילה נראית כ - turn off רציני - עושה עבודה מצוינת בפיזור החומר בשכבה דקה ואחידה, באופן שכמעט לא משאיר לי מה לטשטש. הכיסוי שלו טוב מאוד וניתן לבנייה, ויחד עם קלות השימוש והתוצאה היפה אין ספק שמדובר במוצר מצוין (שמתפקד טוב גם על שאר הפנים, למקרה שתהיתן). לא פלא שהוא קאלט פייבוריט בבלוגספירה העולמית!

הגוון שלי הוא FAIR, וכפי שניתן לראות בסווטץ' - מיטשטש כמעט מיד עם העור הודות לספוגית.

אחד המוצרים שתמיד מלווים אותי בתיק הוא קרם הלחות להרגעת עור אדמומי ומגורה* של סבוקלם. מדובר בקרם מאוד מאוד עדין ונטול שומן, מהסוג שאני הכי אוהבת לימים ללא איפור. בשעה שמתחת למייקאפ אני אוהבת קרמים מאוד מלחחים, כאלה שיגרמו לאיפור לשבת טוב ולא להיתפס על אזורי יובש, בימים בהם אני או נטורל אני רוצה קרם לחות שמצד אחד יספק לעור את הלחות החיונית לו, ומצד שני לא ישאיר אותי מבריקה ושומנית.
וזה בדיוק מה שהקרם של סבוקלם עושה - אני מורחת אותו בבוקר ורואה באופן כמעט מיידי איך העור נרגע (הפעם הראשונה ממש הדהימה אותי, האדמומיות פחתה משמעותית!) ומתאזן. גם שעות לאחר מכן העור שומר על קור רוח ולא מבריק בצורה היסטרית (כפי שקורה לי עם קרמים אחרים).

הוא מיועד אומנם לעור רגיש, אדמומי ומגורה, אבל בעיניי יתאים גם לבעלות עור שמן שמתקשות למצוא קרם קליל לקיץ. הדוגמית שנשלחה אליי מכילה 15 מ"ל, והיא מספיקה לי לשימושים רבים מכיוון שדרוש מעט חומר על מנת לכסות את הפנים. יופי של מוצר.

קשה לעקוב אחרי הבלוג הזה מבלי לדעת על הרומן שלי עם באלם הניקוי של קליניק (לפוסט המקורי והכעור). מדובר במוצר שפשוט שינה את כל חווית הסרת האיפור שלי, וגרם לי לא לפחד ממסקרות. אין, אין עליו. זאת אומרת, עד הרגע שהבחנתי במפלס היורד של החומר ונכנסתי ללחץ משל הייתי ב-1991 ואיבדתי את מסיכת האב"כ שלי.

עברתי להשתמש בשאריות מסירי איפור אחרים. קרליין, לייף, אפילו ניוואה - והם היו חמודים, באמת. אבל לא כמו קליניק. בסופו של דבר מצאתי את הבאלם במבצע בסטרוברי ומיד רכשתי גיבוי. השקט חזר לרחובות והמסקרה ירדה מהעיניים. זה נכון, מה שהם אומרים. אתה לא יודע עד כמה משהו חשוב לך עד שאתה מאבד אותו. או צופה בו בדרכו לפוסט האמפטיז הקרב.
(זה הקישור. תעשו לעצמכן טובה ותזמינו.)

המשך יום מקסים!

*קרם הלחות של סבוקלם התקבל לסקירה