אחת אפיים | eau Intense

אני מאוד אוהבת צירופי מקרים, ולכן כשהבושם החדש של גרלן - Mon Guerlain eau de parfum Intense* - הגיע אליי לסקירה בדיוק באותו שבוע שבו התחדשתי בבושם Light Blue eau Intense של דולצ'ה וגבאנה ראיתי בכך סימן משמיים. לצד המכנה המשותף שלהם (גרסאות חדשות ועוצמתיות יותר לבשמים מוכרים ואהובים), מדובר בבשמים שונים לחלוטין מבחינת ניחוח ואופי, כך שאני מאמינה שכל אחת תמצא את עצמה מתחברת יותר לאחד מהם.

לפני שנתיים וחצי קיבלתי לסקירה את הבושם המקורי מסדרת ה-Mon Guerlain והתלהבתי ממנו מאוד. אומנם הוא לא ממש קלע לטעמי האישי (והמאוד ספציפי) בבשמים, אבל הוא היה בושם נהדר שיצר מרקחת נשית וענוגה של תווי וניל ולבנדר. מאז 2017 גרלן הספיקו לשחרר כמה וכמה בשמים בסדרה תחת המיתוג "שיר הלל רב-גוני לנשיות המודרנית", כאשר הבושם החדש ביותר, Mon Guerlain eau de parfum Intense*, מוגדר כחושני ביותר עד כה - "גרסת וניל נועזת המציגה נשיות משוחררת".

במותג מעידים כי בגרסה האינטנסיבית הווניל הוצב בחזית ליצירת "עוצמה ממכרת", ואכן - אוהבות הווניל יקבלו תמורה מלאה לכספן. אומנם הבושם מוגדר כאוריינטלי ועצי - הפתיחה שלו אכן מסקרנת ורעננה יותר משניתן היה לצפות מבושם "ורוד" כל כך - אולם ברגע שתווי הלבנדר וההדרים דועכים לא ניתן לטעות במתיקותו המובחנת. אומר זאת בפירוש - אני לא אוהבת על עצמי בשמים כה חזקים ומתוקים, אבל אי אפשר להכחיש שאת מה שה-Mon Guerlain Intense* עושה, הוא עושה היטב: לא מדובר בניחוח וניל סכריני וזול כי אם במרקחת עמוקה ואלגנטית, עדות חיה לכך שמתיקות אינה בהכרח שוות ערך לילדותיות או המוניות.

מבחינת עמידות, ה-Mon Guerlain Intense* מותיר חותמת מתוקה ועשירה על העור, שעליי באופן אישי שרדה עמוק לתוך הלילה. כראוי לגרסה האינטנסיבית של המקור, זהו בושם בעל נוכחות מורגשת שלא יותיר את הסובבים אדישים.

תווי פתיחה: לבנדר, ברגמוט ומנדרינה
תווי ליבה: יסמין סמבק, איריס, ורד, וניל
תווי בסיס: פטצ'ולי, ליקריץ, אלגום

תקראו לי שטחית, אבל אני חייבת להתייחס גם לנראות המשגעת של הבושם. אומנם הבקבוק היפיפייה והקלאסי לא השתנה, אבל בגרסה הנוכחית נוזל הבושם וטבעת הנחושת שלצווארו מגיעים בגווני ורוד עמוק ומהפנט שאוטומטית יוצרים אצלי דימוי של שיקוי אהבה (או שסתם קראתי יותר מדי הארי פוטר במהלך החג... נו באמת, על מי אני עובדת - אין דבר כזה "יותר מדי הארי פוטר"). יש משהו שאני מאוד אוהבת בבשמים "נמוכים ורחבים" שתמיד משדרים לי תחושה של יוקרה קלאסית - דבר שהמון גרלן אינטנס מצטיין בו.

עם זאת, כאמור, לא מדובר רק בפנים יפות - וחובבות הז'אנר צפויות למצוא בתוספת החדשה למשפחת גרלן בושם עשיר ומשכר שיהלום היטב את העונה הקרה המתרגשת עלינו לטובה. תוכלו להשיג את ה-Mon Guerlain eau de parfum Intense בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון, עבור 132$ לבקבוק של 100 מ"ל.

מהעבר השני נמצא ה-Light Blue eau Intense של דולצ'ה וגבאנה. לא סתם אמרתי שהבשמים הללו שונים מאוד זה מזה, וניתן לראות זאת אפילו לפני שנחשפים לריחות: בעוד שהבקבוק של המון גרלן קלאסי, נשי וורדרד, הבקבוק של הלייט בלו מתאפיין בגוון כחלחל וקווים נקיים ומודרניים המשווים לו ניטרליות מגדרית. בדומה למון גרלן, שמריח כמו שהוא נראה (שיקוי אהבה מכשף), גם דולצ'ה וגבאנה לא מתעתעים בצרכנים ומספקים בושם רענן, קריספי כמעט בהדריותו עם feel יוניסקסי מובהק.

בשונה מסדרת המון גרלן הצעירה יחסית, בושם ה-Light Blue המקורי הושק כבר שנת 2001. עם זאת, לייט בלומרית שכמוני הריחה אותו לראשונה רק בדצמבר 2015... אבל זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הייתי אז בספורה בניו יורק ובגחמה רגעית רכשתי אותו בגודל מוקטן - וזו כנראה הייתה הרכישה הכי מוצלחת שעשיתי באותו טיול. הוא היה כל מה שאני אוהבת בבשמים: קריספי ורענן וקליל ומעט לימוני, אבל בעיקר נקי מאוד, נטול מתיקות או "כובד". אני יודעת שמקובל לחשוב על בשמי חורף כבשמים עשירים ומורכבים יחסית, אבל לי הוא התיישב בול עם האוויר המעקצץ והקר והפרשיות של אחרי הגשם.

את הבושם המקורי סיימתי מזמן - בכל זאת, גודל נסיעות - אבל איכשהו לא יצא לי לרכוש אותו בגודל מלא. אחד "החסרונות" של להיות בלוגרית, אני מניחה, הוא שכשאת מקבלת לסקירה מוצרים יקרים יחסית שמספיקים להרבה זמן, כמו בשמים, לא פשוט להצדיק רכישה נוספת - גם אם יש אחד שממש מוצא חן בעינייך. אף אחת, בסופו של דבר, לא צריכה עשר ות בשמים שיעמדו על השידה ויעלו עובש... 

 

לאחרונה צמצמתי משמעותית את אוסף הבשמים שלי, וכתוצאה מכך החלטתי בכל זאת לפנק את עצמי באחד חדש שיעשה לי טוב על הלב. קיבלתי מכן המלצות רבות ומעולות באינסטגרם של הבלוג, אבל אחת משכה את תשומת ליבי באופן מיוחד. מסתבר שבשנת 2017 דולצ'ה וגבאנה הוציאו גרסה חדשה לבושם שכה אהבתי - Light Blue eau Intense - אשר זכתה לתשבוחות רבות, אפילו מצד אנשים שלא סבלו את הבושם המקורי (קראתי ביקורת שכינתה אותו "מטהר אוויר לבתי שימוש"... אאוץ'! טוב, לא כולם אוהבים תווים לימוניים). החלטתי לבדוק זאת בעצמי, אבל מכיוון שאני מאמינה בלב שלם בגישת "If it's not broken, don't try to fix it" הציפיות שלי מהבושם החדש היו נמוכות מאוד. לא יפתיע אתכן, אני מאמינה, אם אקפוץ לסוף הסיפור ואומר שלא רק שהתבדיתי, אלא גם שהחלטתי שבשלב הזה בחיי אני מעדיפה לרכוש את הבושם בגרסתו האינטנסיבית על פני המקורית.

על אף שהבושם האינטנסיבי דומה מאוד (מאוד!) לבושם המקורי, כן הבחנתי במספר הבדלים בין השניים. כבר בהתזה הראשונית ניתן לראות שוני במידת החמיצות - הגרסה החדשה והאינטנסיבית מעט יותר מאוזנת, ונותנת יותר משקל לתפוח הירוק מאשר ללימון הסיציליאני שכל כך בולט בגרסת המקור. כלומר, הבושם שומר על הפרשיות הממכרת שלו אבל מריח פחות חמצמץ, מה שלדעתי הופך אותו לקל יותר לעיכול עבור רוב ה(א)נשים. הבדל נוסף הוא הטון המאסקי הבולט יותר בגרסה החדשה, במיוחד בלבישה ארוכה. קשה לי לומר האם הבושם הזה באמת עמיד יותר מהמקורי, שכן עברו שנים מאז לבשתי אותו - אבל הוא בהחלט מלווה אותי לאורך היום (במיוחד אם אני יוצאת החוצה, ואז פתאום יש כמו "הבזקי" ריח נהדרים). עקרונית אני עדיין אוהבת יותר את הבושם המקורי (נוסטלגיה וזה), אבל החלטתי ללכת על הגרסה החדשה והמעודנת מתוך מחשבה שהיא תתאים לי יותר לתקופה הזו של סוף הקיץ, שכן החמיצות המקורית של הבושם מזוהה אצלי עמוקות עם חודשי החורף הקרים. 

תווים עליונים: תפוח ירוק (גרני סמית') ולימון
תווי ליבה: יסמין וציפורני חתול
תווי בסיס: מאסק ועץ ענבר

מבחינת נראות, הבקבוק החדש לגמרי מנצח. הוא שומר על הלוק ה-gender neutral של הבושם המקורי, אבל שינויים קטנים בגימור הופכים אותו לאלגנטי ויפה פי כמה וכמה (הפקק צר יותר והנוזל הכחלחל נראה נהדר בזכוכית החלבית). בעוד שהעיצוב של הבושם המקורי גברי להפליא ואפילו קצת משעמם, הבושם החדש מודרני וחתיך - אך עדיין שומר על דמיון רב למקור. בקבוק של 50 מ"ל עלה לי 290 ש"ח (הגודל הגדול כנראה משתלם יותר, אבל הוא לא היה במלאי וגם ככה לוקח לי נצח לסיים בשמים).

C'est tout. אשמח לשמוע לאיזה מהבשמים התחברתן יותר - גרלן או דולצ'ה וגבאנה? נשיות מתקתקה וחושנית או יוניסקסיות רעננה? ספרו לי בתגובות!


*גילוי נאות: הבושם של גרלן התקבל לסקירה.