Empties | ביי ביי #10

היום אני הולכת לשבור שיא בבלוג ולהציג בפניכן את פוסט האמפטיז המכוער ביותר עד כה! כפי שכבר ציינתי בעבר, קשה מאוד לגרום לזבל להיראות טוב - אבל הפעם הצלחתי להתעלות על עצמי (לרעה) באמצעות שילוב של תאורה מפוקפקת, צינון שפגע בשיקול דעתי והכי גרוע - חיפזון שגרם לי להיפטר מכל המוצרים לפני שהספקתי לקלוט עד כמה מכוערות יצאו התמונות... 

אני כמעט אף פעם לא מעלה תוכן שאני לא שלמה איתו, וכבר הרבה פעמים יצא לי לצלם מחדש פוסטים שלמים עד שהייתי מרוצה מהתוצאה הסופית - אבל הפעם באמת שאין לי ברירה, וחבל לגנוז את כל ההשמצות וההמלצות שפוסט כזה מגלם בתוכו. אז בבקשה תזכרו שזה לא מכוון ואין לי שום כוונה לזלזל בכן או בחוש האסתטי שלכן! ועכשיו, לזירת הפשע:

אין כמו פנים נקיות, במיוחד בקיץ המיוזע. הפעם סיימתי שני סבוני פנים - אחד של איב רושה ואחד של סבוקלם - ומשניהם הייתי מרוצה (למעשה, מדובר כבר בפעם השנייה שסיימתי את שניהם). התרחיץ של איב רושה מיועד לבעלות עור מעורב-שמן ומגיע במרקם ג'לי נעים בעוד שהסבון של סבוקלם מתאים במיוחד לעור רגיש, ובהתאם עדין מאוד על העור (אבל עדיין עושה את העבודה). בשניהם השתמשתי בוקר וערב.

את מי הפנים של אנדלו רכשתי מאייהרב, אחרי ששמעתי עליהם לא מעט המלצות. בפועל? לא עפתי בכלל, ושמחתי לסיים אותם כי הם גם לא עשו כלום וגם הרגישו מעט צורבים על העור. באופן כללי הגעתי למסקנה שמי פנים (גם כאלה שלא מכילים אלכוהול) לא עושים יותר מדי בשבילי ולא שווים את הסכנה שבייבוש יתר של העור (ולא משנה עד כמה נקי הוא מרגיש אחר כך). זה נכון פי כמה כשמדובר במי פנים עם חומצות - אני מעדיפה להשתמש במוצר חומצתי אחד עיקרי בערב ולא להסתכן בכך שמוצרים שונים בשגרה שלי יגיבו זה לזה ויעשו לי בלאגן בפרצוף. 

באלם הניקוי של קליניק כבר כיכב בבלוג מספר פעמים, וזו הפעם השנייה שאני מסיימת אותו. הוא הגיע בשנה האחרונה לארץ, ככה שסוף סוף אני יכולה להשתמש בו בחופשיות ולא להתקמצן ;) מדובר במוצר הכי טוב שניסיתי להסרת איפור, הן מבחינת יכולת ההסרה (גם של האיפור העמיד והעיקש ביותר) והן מבחינת התחושה וההשפעה שלו על העור. הוא יורד בקלות עם מגבת לחה, מתאים לעור רגיש ולא שמנוני כמו חלק גדול מהמוצרים מהז'אנר. מומלץ בחום.

תגבורת נוספת לניקוי הפנים אני מקבלת מהמים המיסלריים של לוריאל - המוצר האהוב עליי בתחום אחרי הביודרמה. אני אוהבת להשתמש בהם מדי בוקר אחרי שטיפת פנים, בעיקר כדי לרענן את אזור העיניים ולנקות את הריסים מקורי שינה. בנוסף, אני משתמשת בהם להסרת איפור בימים שאני לא מתאפרת בעיניים (ולכן לא צריכה תותחים כבדים כמו באלם או שמן ניקוי) והם עושים עבודה מעולה. מצד ימין זה הבקבוק הישן ומצד שמאל הבקבוק החדש (שהגיע לאחרונה לארץ במחיר מופקע - אני פשוט הזמנתי מאיכמיסט בגרושים). בינינו, אין שום הבדל בפורמולה - אז ממש לא ברור לי למה מוכרים את שניהם במקביל... 

אם אתן עוקבות אחרי עמוד הפייסבוק של הבלוג, כבר נחשפתן לאובססיה החדשה שלי - פילינג האורז של דרמלוג'יקה. הוא פשוט נפלא לניקוי יסודי של העור מבלי לייבש אותו יתר על המידה, ומספיק עדין כדי שאפשר יהיה להשתמש בו יום יום ולשדרג את שגרת הטיפוח. איך שסיימתי את הדוגמית הזו מיהרתי להזמין את הגודל המלא! שימו לב שלמרות שדרמלוג'יקה אינו מותג זול, ניתן בהחלט לצמצם עלויות באמצעות רכישה אונליין - באיכמיסט הוא עלה לי קצת פחות מ-180 ש"ח לכמות מכובדת של 75 גרם (אחרי הורדת מס והנחת נאמנות קטנה), בעוד שבארץ התמחור שלו יכול להגיע לפי שניים... 

שני מוצרים "טיפוליים" שסיימתי הם ה-effaclar K של לה רוש פוזה וה-Niacimide של דה אורדינרי. האפקלר K הוא מוצר שכבר סיימתי לא מעט פעמים (וגם הופיע הרבה בבלוג) - יופי של דבר לבעלות עור מעורב-שמן שמעוניינות לשמור על עור נקי ומאוזן באמצעות חומצות BHA. מהמוצר של The Ordinary, לעומת זאת, די התאכזבתי. גם אני נפלתי בהייפ ההיסטרי סביב המותג החדש והמסקרן, אבל לצערי אף אחד משלושת המוצרים שניסיתי ממנו לא הפילו אותי מהרגליים. אם כבר, אני חושדת שה-Niacimide - שאמור להבטיח טיפול בפצעים והפחתת שמנוניות - הוא שתרם, בין היתר, לתקופת העור האיומה שהייתה לי לפני כחודש וחצי. בקיצור: לא כל מה שזול הוא טוב, במיוחד בטיפוח. 

קרם הלחות של לה רוש פוזה מסדרת Hydraphase הוא אופציה מצוינת למי שסובלת מעור מיובש ורוצה בוסט של לחות שמצד אחד תעשה את העבודה ומצד שני תרגיש קלילה ותיספג במהירות. זו כבר פעם שנייה שאני מסיימת אותו ובסה"כ מרוצה מאוד. לסקירה.

קרם ההגנה של ביורה הוא האהוב עליי כרגע, והיחיד שלא משפיע בכלל על האיפור שאני מניחה מעליו. זו כבר הפעם השנייה שאני מסיימת אותו ויש לי טיובה נוספת שעומדת להיגמר... בקיצור - מוצר ממכר שעדיין לא מצאתי לו תחליף. אני מזמינה את שלי מאיביי (חפשו מוכר אסייתי עם דירוג גבוה - זה יעשה את העבודה).

סיימתי גם שפתון לחות של וולדה - הלחות האהובה עליי שמגיעה בסטיק. למרות שיש לו ריח "טבעי" מאוד, שלא לטעמה של כל אחת - הוא עושה עבודה מעולה ולוקח בסיבוב את כל הלבלו-אים למיניהם. אין לי ספק שאזמין אחד חדש בהקדם, ואם גם לכן מתחשק - דעו שאפשר למצוא אותו בחלק מסניפי הפארם או להזמין מאייהרב. 

בסוף אפריל ביצעתי את ההזמנה הראשונה שלי מקולורפופ, ובדיוק כשבאתי לצלם לכן פוסט על הרכישה - טרגדיה הכתה בי. גם איבדתי את אחד הגוונים שהכי אהבתי מה-ultra satin lipstick וגם נשבר לי ה-blotted lip בגוון הכי מושלם בעולם. הבלוטד ליפס של קולורפופ הם מעין ליפסטיק-לייט - גוון עדין, מרקם קליל וחוויית שימוש מעולה. עד הרגע שבו Drip נשבר לי, השתמשתי בו באופן כמעט יום יומי. הצבע שלו פשוט פנטסטי כדי להוסיף קצת אור לפנים מבלי למשוך את תשומת הלב מהעיניים, ואין לי ספק שארכוש אותו שוב בהמשך. תנצב"ה.

מוצר נוסף של קולורפופ - שמצא את סופו באופן טבעי, למרבה המזל - הוא עפרון הגבות המפורסם. אני מאוד חלוקה לגביו: מצד אחד הפורמולה שלו מעולה ועמידה מאוד, והחוד הדק מאפשר לשרטט גבות באופן מדויק ומחמיא; מצד שני הגוון Blondie חם וצהוב יחסית, והכי גרוע - מכיל מעט מאוד חומר. כמה מעט? אחרי חודש של שימוש יום יומי הוא נגמר. למרות שמדובר במוצר זול יחסית, בעיניי זה עדיין הזוי.

עוד עפרון גבות זול שסיימתי שייך לאסנס, ודווקא הוא שיחק אותה לגמרי בגזרת הגוון - סוף סוף גוון טאופי-אפרפר שלא גורם לגבות שלי להיראות כתומות או צהובות. עם זאת, יש לו פורמולה שעוותית קשה שעלולה לתלוש שיערות. הלוואי שהשניים היו עושים תינוק בעל גוון מושלם ופורמולה איכותית...

עוד איפור שסיימתי (אתן לא גאות בי?) הוא הקונסילר המעולה של מייבלין מסדרת fit me (אל דאגה - יש שניים לגיבוי...) ופודרת המאט האלופה של רימל שניצלתי עד תום. שני מוצרי בסיס מעולים שאני ממליצה עליהם בלב שלם לכל מי שמעוניינת במקסימום תוצאות במינימום עלות. לסקירות בבלוג לחצו כאן וכאן.

בגזרת העיניים סיימתי את המסקרה encore של איל מקיאג', שהייתה חביבה ליום יום אבל לא הכי טובה שניסיתי. בעיקר אהבתי בה את ההפרדה שהיא נתנה לכל ריס וריס, אבל חסרו לי הווליום והאורך שאני כל כך אוהבת במסקרות. מבחינת אייליינרים סיימתי את האייליינר הכי טוב בעולם - Physician's Formula lash boosting eyeliner, וכמובן שיש לו גיבוי כבר מזמן... אייליינר נוסף שסיימתי הוא ה-Fluidline pen הכחול של מאק, שכתבתי עליו כאן. לצערי הוא התייבש מהר יחסית, ולכן לא זכיתי ליהנות יותר מדי מהגוון המשגע שלו.

אחרונים חביבים הם שני מוצרים ששימשו אותי לא מעט במקלחת: פילינג גוף של איב רושה ומסכת repair של ג'ול לשיער יבש ופגום. מהפילינג לא הייתי מרוצה בכלל - יש לו ריח ונילי דומיננטי שאני לא אוהבת, הוא לא מספיק גס כדי לעשות עבודה רצינית והחלק שהכי סבלתי ממנו הוא הפתיחה ההזויה, שנעשית מורכבת פי כמה וכמה עם ידיים רטובות ומגושמות. מסכת השיער, לעומת זאת, הייתה מעולה ועשתה עבודה נפלאה בהזנת וריכוך השיער שלי מבלי להכביד עליו. היה לה ריח נעים ולא משתלט והיא לא השאירה עקבות שמנוניים. הצנצנת הגדולה הכילה לא מעט חומר והחזיקה מעמד חודשים ארוכים (עכשיו אחרי שהסתפרתי קצר אני מניחה שקצב סיום המסכות שלי ירד פלאים...). בקיצור - כן לג'ול, פחות לאיב רושה (לפחות לגבי הפילינג). אם יש לכן המלצות לפילינג מוצלח יותר לגוף, אשמח לשמוע!

אז זהו להפעם (חסכתי מכן את כל ספוגיות האיפור שסיימתי כי הן באמת היו מטונפות בצורה לא רגילה...). אני בעיקר גאה בשמונת מוצרי האיפור שסיימתי ומקווה שבחודשים הקרובים אמשיך במגמת צמצום האוסף. ספרו לי אם יצא לכן לנסות חלק מהמוצרים שמופיעים בפוסט ומה חשבתן עליהם - לפעמים הזבל של האחד הוא האוצר של האחר ;)

תודה שקראתן, יום מקסים!