Take It Off | לנקות את ההיסטוריה

כשהייתי בת חמש בערך ההורים שלי לקחו אותי לאילת בקיץ. בבית המלון שבו שהינו הייתה הצגה יומית של המחזמר "מלך סיאם", בכיכובו של יצפאן, ליאת אחירון ואהוב לבי באותו זמן - תום אבני. באחד הימים כשאמי היקרה הגיעה לאסוף אותי ממועדון הילדים (שנראה לי אז כמו גן עדן עלי אדמות, לפחות כמו ספורה) אחת המדריכות שאלה אותה אם זה בסדר מצידה שאקח חלק בהצגה. כיום אני די בטוחה שהיה מדובר באקט שיווקי, אבל באותו זמן ההצעה מילאה אותי באושר רב (אני ותום אבני! על אותה במה! זה כמעט כאילו שאנחנו ביחד!). אני זוכרת שהנחו את אמא שלי להביא אותי לאולם המרכזי בשעה מסוימת כשאני מסורקת ומאופרת בהתאם לנסיכה סיאמית צעירה - עם איילינר!


כמה התרגשתי כשהלבישו אותי בתלבושת המפוארת (והגדולה מדי), ואפילו שבחזרות קצת פישלתי ודרכתי על ליאת אחירון (שהייתה מאוד נחמדה), הרגשתי כמו כוכבת אמיתית. הרגע המסעיר ביותר בחזרה נרשם כשגזזו לתום אבני את הצמה כחלק מ"טקס התבגרות", ואני הקטנה לא הבנתי איך שיערו הספיק לצמוח מחדש בדיוק בזמן בשביל ההצגה האמיתית...

בשביל ילדה קטנה שחלמה להיות שחקנית, זה ללא ספק היה זיכרון מתוק ומרגש. אומנם השנים עברו מאז (ותום אבני עזב אותי עבור אינספור נשים אחרות... נו שוין) אבל אני זוכרת כל פרט ופרט מהיום הזה. כולל את סופו, כשחזרנו שמחים ומרוצים לחדר המלון ואמא שלי ניסתה להוריד ממני את האיפור. היא מעולם לא נהגה להתאפר יותר מדי וכל מה שהיה ברשותה היה מסיר איפור קרמי של קליניק שהגיע בשפופרת ירקרקה. אמי היקרה מרחה ממנו מעט על צמר גפן והתחילה לשפשף. ולשפשף. ולשפשף. אויש.

גם כשהתבגרתי הסרת האיפור תמיד הייתה החלק השנוא עליי בשגרת יומי. מלבד העובדה שהיא "מוחקת" את כל היופי והמאמץ, היא גם די מייגעת ולרוב לא נעימה במיוחד. כשהתחלתי להתאפר באופן קבוע נהגתי לרכוש בקבוקים על גבי בקבוקים של מסיר האיפור הדו פאזי של קרליין ולשפשף בו את עיניי למוות. זה תמיד לקח כמה וכמה דקות ותמיד נותרתי עם שאריות מסקרה בשורשי הריסים שהובילו לדלקות עיניים בתדירות של לפחות אחת לחודשיים. ניסיתי עוד כמה מסירים שהתיימרו להסיר את האיפור לחלוטין ומכולם התאכזבתי. ואז הוא הגיע...
לבשורת שמן הניקוי נחשפתי רק השנה, ומאז חיי (דרמטית משהו) השתנו ללא היכר. במינימום מאמץ קיבלתי מקסימום תוצאות. דלקות העיניים נעלמו כלא היו. פתאום ההחלטה אם לשים מסקרה בבוקר (הרי ההשלכות של כך היו הרות גורל ושוות ערך לדקות רבות של שפשוף בערב...) הפכה לקלה מאין כמוה. אושר גדול!

וכמו בכל קומדיה רומנטית, מיד אחרי הפיק הראשון, הנשיקה הראשונה והלילה הראשון והסופר רומנטי ביחד - חל מפנה דרמטי שגרם לגיבורה הראשית (אני) לעזוב בבכי את אהובה (שמן הניקוי של לוריאל) ולרוץ לבכות מול הטלוויזיה עם דלי גדול של Ben&Jerry's. במקרה שלנו המשבר היה גילוי צמד המילים "Mineral oil" על גבי הבקבוק.
שמן מינרלי, למי שלא מכירה, מופק מנפט לא מזוקק ונפוץ מאוד במוצרי קוסמטיקה זולים (למרות שקיימים גם לא מעט מוצרים יקרים שחוטאים בו). הבעיה העיקרית של השמן המינרלי היא שהוא "חונק" את העור ולא מאפשר לו לנשום, מה שמעכב בניית תאים חדשים ושואב לחות מהעור. בשימוש מתמשך הוא יכול לגרום להפרעות הורמונליות ונזק למערכת החיסונית, והכי גרוע - לחצ'קונים!!!

אכן, שברון לב משמעותי. אבל כל כך אהבתי את התוצאות שהשמן העניק לי שסירבתי להרים ידיים. בשנים האחרונות הולכים וגוברים הקולות שממליצים על הסרת איפור עם שמן מסוג קצת אחר - שמן קוקוס, מוצר טבעי לחלוטין בניגוד לשמן המינרלי (פתרון מצוין לטבעוניות!). אצתי רצתי לי לחנות התבלינים הקרובה ורכשתי צנצנת גדולה מלאה בשמן קוקוס. בטמפרטורה קרה, כך שמעתי, הוא יכול להיות מוצק, אך בחדרי החמים בעל האקלים הארצישראלי השמן היה שמן רגיל למדי. מטעמי עצלנות לא טרחתי אפילו להעבירו לבקבוק והשתמשתי בו יום יום במשך כמה שבועות.

התוצאות היו נהדרות, טובות אפילו יותר משל השמן של לוריאל. האיפור הוסר לחלוטין ובקלות, והעור נותר מלוחח. החסרונות, מנגד, היו הריח (הרבה יותר מדי "טבעי" בשבילי...), השמנוניות (הרבה יותר שמן מהשמן של לוריאל, הסרת השמן עצמו לקחה זמן רב ושפשוף העור במגבת) והכי נורא - מצאתי נמלה מתה בתוך הצנצנת שלי. יתכן וזה לא משליך על כל שמן הקוקוס שקיים בשוק, אבל זה בהחלט הספיק בשביל לצלק אותי לתקופה הקרובה... פעם נוספת המשכתי הלאה, נבגדת, אך בו זמנית מלאת ציפיות לעתיד טוב יותר בו אמצא את האחד שלי.

ואכן, כדברי המשורר י. גיספן, מי שמאמין לא מפחד - לא מפחד לבקש מההורים שיביאו לו מחו"ל מוצר לא מוכר! כשמשפחתי האהובה הודיעה לי שאני ננטשת בארץ (בעיצומו של מבצע צבאי, להזכירכם) בשעה שהם טסים להם לאוסטריה, ניצלתי את ההזדמנות וניסחתי רשימת קניות מפורטת - שאת תוצאותיה הצגתי לכן כאן.

אחד מהמוצרים שביקשתי היה ה- Cleansing Balm של קליניק, שבהיעדר שם עברי ראוי ייקרא מעתה "חמאת ההסרה/ניקוי". קיימות הרבה חמאות ניקוי בחו"ל, רובן יקרות מאוד. הייחוד של זו של קליניק הוא ש - א) היא זולה יחסית לחברותיה ו - ב) היא "נקייה" ונטולת שמן מינרלי, בישום, חומרים מהחי ושאר מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם.
ובפועל? מדובר בחמאה שמבלי רעש וצלצולים עושה את העבודה כמו גדולה. היא מגיעה בצנצנת חמודה וסגולה במשקל 125 גרם שמחזיקה מעמד המווווון זמן (אני משתמשת בה מדי יום כבר כחודש וחצי, לכל הפנים, וסיימתי רק כעשירית ממנה אם לא פחות). לוקחים כמות קטנה בידיים ומעסים על יבש בכדי להמיס את האיפור. לאחר מכין מרטיבים את הפנים וצופים בחמאה השקופה הופכת למעין תחליב שיורד בקלות בעזרת מגבת פנים רטובה. היא לא מגרה את העור, מסירה את האיפור ללא מאבק וטובה הן להסרת איפור מהעיניים והן לפנים (כשלב ניקוי ראשוני, לפני סבון). המרקם נפלא - לא שמנוני מדי ולא יבש מדי - והיא משאירה אחריה עור נקי מלוחח (לא כמו אחרי קרם לחות אבל בהחלט לא מיובש, בונוס גדול כשמדובר באזור העיניים העדין). זירו חצ'קונים נרשמו!

(מוזיקה רומנטית מתנגנת ברקע בשעה שאני ואהובתי החדשה צועדות יחדיו אל השקיעה, אל עתיד מלא מסקרה נטולת חששות)

אומנם את החמאה אי אפשר להשיג בארץ, אבל אפשר למצוא אותה בסטרוברינט!

אנקדוטה קטנה לסיום - לפני כמה ימים פתחתי את ארון האמבטיה של אמא שלי בשביל לחפש משהו ונתקלתי בלא אחר מאשר מסיר האיפור המיתולוגי שהוזכר אי שם בתחילת הפוסט. אז אחרי רגע של גועל (איכסוש, אמא, זה כאילו מה זה פג תוקף) נתקפתי נוסטלגיה וקלטתי פתאום איזו סגירת מעגל יפה יש לנו כאן - ממוצר ישן של קליניק מסדרת Take The Day Off לגרסה חדשה ומתוחכמת מאותה סדרה שעושה את העבודה בלי חוכמות. בעיניי יש בזה משהו די מקסים, לא?

ואיך אתן אוהבות להסיר את האיפור שלכן? זה שהתמסדתי לא אומר שכבר אי אפשר להסתכל מסביב...